<h1>ארחות חיים דיני פאות הראש והזקן סימן ד'</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ואסור לקרוח על המת אחד כהן ואחד ישראל. וחייב על קרחה שיקרח (כמוח) [כמנין] הקרחות והוא שהתרו בו על כל קרחה. ואחד הקורח ביד ואחד הקורח בסם לוקה. וחייב על הראש כבין העינים וכן כתב הר"י מקורביל ז"ל שחייב בין ביד בין בכלי ואפי' בבת אחת. כגון אם סך חמש אצבעות בסם בחמשה מקומות בהתראה אחת חייב. ושיעור הקרחה משיראה מראשו כגריס פנוי בלא שער ואינו חייב אלא הקורח או השורט על מת או על ע"ז אבל הקורח או השורט על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים פטור. והקורח בראש חבירו או השורט בבשר חבירו והכותב כתובת קעקע בבשר חבירו והיה חבירו מסייע בזמן ששניהם מזידין שניהם לוקין אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה.
<h2>דף כא.</h2>
והשורט שריטה על המת לוקה בין ששרט בכלי [או ביד] זו היא מצות לא תתגודדו כי הגדידה והשריטה אחת היא. ובכלל אזהרה זו של לא תתגודדו שלא יהו שני בתי דינין יושבין בעיר [אחת] זה נוהג מנהג וזה נוהג מנהג אחר שזה גורם למחלוקת גדולה [שנא'] לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות והר' אהרן הלוי ז"ל כתב פי' לא תתגודדו ה"מ ב"ד אחד בעיר אחת פלג מורו כב"ש ופלג מורו כב"ה אבל בשתי בתי דינין בעיר אחת וזה נוהג כדבריו וזה נוהג כדבריו לא קרינן ביה לא תתגודדו.
ואסור לכתוב כתובת קעקע והוא ששורט אדם בבשרו וממלא מקום השריטה צבע שאינו נמחק לעולם. משירשום באחד מן הצבעים הרושמין באחד ממקומות הגוף לוקה. והר"י מקורביל ז"ל כתב וקיימא לן כרבנן בכל כתובת קעקע אסור. ואינו חייב עד שיכתוב ויקעקע. פי' שישרוט כעין אותיות ויקעקע בצבע. ומותר לתת אפר מקלה על מכתו דמכתו מוכיח עליו עכ"ל.
